יצחק ברנייס
 | |
| לידה |
1792 ה'תקנ"ג מיינץ, נסיכות הבוחר ממיינץ  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 1849 (בגיל 57 בערך) ט' באייר ה'תר"ט המבורג, הקונפדרציה הגרמנית |
| מקום קבורה |
המבורג |
| מדינה |
גרמניה |
| השכלה |
אוניברסיטת וירצבורג |
| תקופת הפעילות |
? – 1 במאי 1849 |
| השתייכות | יהדות אורתודוקסית |
| תחומי עיסוק | חקר התפילה |
| רבותיו | הרב אברהם בינג |
| תלמידיו | רש"ר הירש, הרב עזריאל הילדסהיימר |
| בני דורו | הרב יעקב אטלינגר |
| צאצאים |
|
  | |
חכם יצחק בֶּרְנַיְיס (גם: בערנייס, בערנייז; Isaac Bernays; 1792, ה'תקנ"ג, מיינץ – 1 במאי 1849, ט' באייר ה'תר"ט[1], המבורג) היה רבה של המבורג, בלשן והוגה דעות. כאחד מראשוני מורי ההלכה שסיימו לימודים אוניברסיטאיים והתנהלו בגרמנית תקנית, היה חלוץ המעבר לרבנות מודרנית שלאחר המשבר בקהילה המסורתית בקרב האשכנזים. ממבשרי הנאו-אורתודוקסיה ומתנגד נחרץ לרפורמים. הוא עודד את פתיחת החינוך היהודי למקצועות חולין ולרעיונות הנאורות.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יצחק בערנייס גדל במיינץ ולמד אצל רב העיר רבי נח חיים צבי ברלין. כשבגר נסע ללמוד בווירצבורג אצל הרב אברהם בינג, מגדולי רבני אשכנז; הוסמך לרבנות על ידו, ונתמנה כחבר בבית הדין שלו. במהלך לימודיו התיידד עם תלמיד נוסף – הרב יעקב אטלינגר, שהיה צעיר ממנו בחמש שנים. במקביל למד ומאוחר יותר אף לימד באוניברסיטת וירצבורג שפות וספרות.
יהדות המבורג, אחת הגדולות בגרמניה בזמנו, הייתה נתונה במאבקים בין חלוצי הרפורמים והשמרנים. רבים מהצעירים והמשכילים יותר פרשו בשנת 1818 לטובת בית-כנסת רפורמי חדש, ההיכל בהמבורג, שהוקם על ידי ישראל (אדוארד) קליי. בנוסח התפילה הושמטו הבקשות לחידוש עבודת הקרבנות. קליי הנהיג דרשות בסגנון עדכני ובגרמנית רהוטה, שילב קטעים בשפה בסידור, קיצר את התפילות וליווה אותן במוזיקה. הקהל סירב לשעות לדרישת ראב"ד המבורג, הרב ברוך עוזרש, ובית-דינו לסגור את המניין והוסיף לפקוד אותו גם כשרבנים מאירופה כולה גינו אותו כמעשה כפירה. הפרנס אליעזר ריסר הציע כבר בתחילת המשבר פתרון אחר, שאומץ על ידי יתר טובי העיר לאחר שלוש שנים של עימותים; נדרש למנות רב קהילה שיוכל לגשר על הפערים מול הציבור המשכיל והמעורה יותר בסביבה הנוצרית. הוועד פיטר את הראב"ד ושני הדיינים הקשישים והזמין את ברנייס. הוא נכנס לתפקיד בד' בחשוון תקפ"ב (30 באוקטובר 1821). החוזה שנחתם עמו, כפי שציין יצחק שורש, היה עדות ברורה לחילופי העתים ולהגדרה מחדש של סמכויות הרבנות בעידן המודרני: הודגש כי אין לו כל סמכות בנוגע לדין האזרחי ונאסר עליו במפורש להעניש בכל צורה שהיא עוברי עבירה או להתערב בענייני הרפורמים. אפילו תוארו הרשמי היה 'חכם בקהל אשכנזים', כדי להדגיש את ההבדל בינו לקודמיו וכנראה גם כחיקוי לנהוג אצל הספרדים, שנחשבו לדוגמה להתנהגות אסתטית.[2] בקהילה הושכן שלום: פרנסי העדה המרכזית הגיעו להסדר עם המניין החדש, שאפשר למתפלליו להחזיק את המבנה על חשבונם כל עוד יוסיפו לשלם לה את מלוא המס שחויבו בו חברים רגילים. ברנייס השיב לבית-הכנסת הישן את מרבית הקהל באופן הנהגתו, ואימץ מיד סגנון שדמה רבות לזה של קליי. שלא כמו קודמיו שנשאו כנהוג פעמיים בשנה דרשות עמוסות פלפולים ביידיש, שהייתה נהירה עתה בעיקר למבוגרים ומושא למבוכה ליתר, הקפיד ברנייס לדרוש מדי שבוע על ענייני השעה ודברי מוסר בגרמנית נקיה. הוא לבש גלימות הדומות לשל כומר, צירף מקהלה לתפילה, הפגין ידע בתרבות הגרמנית ודרש התנהגות מכובדת מהקהל בבית-הכנסת. בין היתר, נדרש להתפלל בשקט בעוד שרק הש"ץ קורא בקול רם ונאסר לתקן בקול את בעל הקורא, להתנועע בתפילה בפראות, לירוק על הרצפה ועוד. בשקלול מעמדו מכל הבחינות, כתב שניאור ליימן: ”אם משה מנדלסון היה היהודי המודרני הראשון, ברנייס היה הרב המודרני הראשון.”[3]
כעבור 20 שנה החל מאבק קשה בינו ובין הקהילה הרפורמית בעיר, על רקע ניסיונו לעצור אותה מלבנות בית כנסת חדש, ועל רקע התנגדותו החריפה לסידור התפילה שהיא הוציאה. כוחם של הרפורמים בהמבורג ובגרמניה כולה היה במגמת התחזקות, והם גברו עליו. כעבור כ-7 שנים נפטר הרב ברנייס בפתאומיות.
בניו ותלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרב ברנייס היו 6 ילדים. אחד מהם הוא פרופ' יעקב ברנייס (אנ'),[4] שהמשיך את דרכו של אביו, ששילבה הקפדה על מצוות הדת יחד עם פתיחות מדעית. הוא נמנה עם המורים הראשונים בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בן אחר, מיכאל,[5] שהיה פרופסור לספרות גרמנית, התרחק מדרכו של אביו והמיר את דתו בגיל צעיר. נכדתו של הרב ברנייס, מרתה, נישאה לזיגמונד פרויד, שבספרייתו הייתה תלויה תמונתו של סבה. נינו היה התעמולן המפורסם אדוארד ברנייס. נינו של הרב ברנייס הוא המתמטיקאי והפילוסוף פאול ברנייס.
תלמידיו המפורסמים של הרב ברנייס הם הרש"ר הירש והרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר (הספדו של הרב הילדסהיימר על הרב ברנייס נדפס בספר השו"ת שלו). הם הושפעו רבות משיטתו, והשכילו גם להפיץ אותה בציבורים רחבים. ההיסטוריון היהודי היינריך גרץ, שהיה ממייסדי התנועה הקונסרבטיבית, ראה גם הוא בדבריו של הרב ברנייס יסודות לשיטתו, שקראה להתאמת היהדות על פי התנאים ההיסטוריים המתחדשים.
הספר "המזרח המקראי" (Der biblische Orient)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1821 יצא בעילום-שם במינכן הספר "המזרח המקראי" (Der Bibel’sche Orient),[6] שמצד אחד דיבר על תפקידם האוניברסלי של היהודים והתנ"ך בהפצת המונותיאיזם, ונלחם בתנועת הרפורמה, ומצד שני ציטט ממקורות נוצריים, ותקף חכמים רבניים ובהם אפילו אנשי הכנסת הגדולה.
בני דורו, ואף חוקרים בימינו, סוברים שהעמקות ורוחב היריעה הנפרשים בספר מוכיחות שהרב ברנייס הוא מחברו, או לפחות תרם לכתיבה. הרב ברנייס עצמו לא הכחיש שהוא שכתב את הספר, ובמשך כל ימיו היו שרדפו אותו משום שייחסו לו את הספר.
| תקופת חייו של הרב יצחק ברנייס על ציר הזמן |
|---|
 |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרדכי ברויאר, עדה ודיוקנה, אורתודוקסיה יהודית ברייך הגרמני, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1990.
- ישי פרנקל, החכם מאשכנז, סגולה גיליון 27, אוגוסט 2012 (מידע בקטלוג רמב"י)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גוטהרד דויטש, אלפרד פיילכנפלד (גר'), "יצחק ברנייס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- דוד הלחמי, רבי יצחק ברנייס אב"ד המבורג, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' רפ"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב יהודה אהרן הלוי הורוויץ, הספד רבי יעקב יוקב עטלינגר בעל הערוך לנר על החכם ברנייס, ירושתנו, א, עמ' צא–קג.
יצחק בן יעקב ברנייס (1792-1850), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התאריכים העבריים, ע"פ הכיתוב על מצבתו
- ^ Ismar Schorch, Emancipation and the Crisis of Religious Authority: The Emergence of the Modern Rabbinate, בתוך: Werner Eugen Mosse, Arnold Paucker, Reinhard Rürup (עורכים), Revolution and Evolution, 1848 in German-Jewish History, Mohr Siebeck, 1981. עמ' 208-209
- ^ Jacob J. Schacter, Judaism's Encounter with Other Cultures: Rejection Or Integration?, Rowman & Littlefield, 1997, עמ' 170-171.
- ^ איזידור זינגר, מקס כהן, "יעקב ברנייס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ איזידור זינגר, ג'וזף סון (Sohn), "מיכאל ברנייס", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).
- ^ ריצ'רד גוטהייל, מאיר קייזרלינג, "המזרח המקראי", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית).